מאת סופרת הילדים דפנה שאולי כהן
לְכָל יֶלֶד בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁמַּרְגִּישׁ פַּחַד —
אַתָּה לֹא לְבַד. אֲנַחְנוּ יַחַד.
הָיָה הָיָה יֶלֶד חָמוּד בְּשֵׁם גָּדִי.
לְגָּדִי הָיָה שֵׂעָר אָדֹם וְכִיפָּה קְטַנָּה עַל הָרֹאשׁ,
וְחֻלְצָה יְרֻקָּה שֶׁהוּא אָהַב מְאֹד מְאֹד.
בְּכָל לַיְלָה, כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה וְהַכּוֹכָבִים הֵאִירוּ,
קָרְאָה אִמָּא: "גָּדִי! הִגִּיעַ זְמַן לִישׁוֹן!"
אֲבָל גָּדִי הִשִּׁיב בְּקוֹל גָּדוֹל: "לֹא! אֲנִי לֹא עָיֵף כְּלָל!"
גָּדִי קָפַץ עַל הַמִּיטָּה.
גָּדִי רָץ בְּכָל הַחֶדֶר.
גָּדִי בָּנָה מִגְדָּל גָּבוֹהַּ מִקוּבִיּוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת.
"יֵשׁ לִי עוֹד הַרְבֵּה דְּבָרִים לַעֲשׂוֹת!" הוּא צָעַק.
"אֲנִי לֹא יָכוֹל לִישׁוֹן עַכְשָׁו!"
אִמָּא עָמְדָה בַּדֶּלֶת וְחִיְּכָה חִיּוּךְ קָטָן.
"גָּדִי שֶׁלִּי," אָמְרָה אִמָּא בְּקוֹל רַךְ,
"הַצַּעֲצוּעִים שֶׁלְּךָ כְּבָר יְשֵׁנִים.
הַדּוֹב שֶׁלְּךָ כְּבָר יָשֵׁן.
אֲפִלּוּ הַכּוֹכָבִים בַּחוּץ עוֹצְמִים עַיִן."
גָּדִי הִסְתַּכֵּל בַּחַלּוֹן.
אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלֹשָׁה כּוֹכָבִים קָטְנִים קָרְצוּ אֵלָיו.
"בְּסֵדֶר," אָמַר גָּדִי, "אֲבָל סִיפּוּר אֶחָד בִּלְבַד!"
הֵם יָשְׁבוּ יַחַד עַל הַמִּיטָּה,
אִמָּא סִפְּרָה עַל עֲנָנִים רַכִּים כְּמוֹ כָּרִיּוֹת,
וְעַל חֲלוֹמוֹת יָפִים הַמְּחַכִּים לִילָדִים טוֹבִים.
עֵינָיו שֶׁל גָּדִי הִתְחִילוּ לְהִיסָּגֵר... לְאַט... לְאַט...
"אֲנִי... עוֹד... לֹא... עָיֵף..." לָחַשׁ גָּדִי.
אֲבָל רֹאשׁוֹ הָאָדֹם כְּבָר נָח עַל הַכָּרִית הָרַכָּה.
גָּדִי חָלַם עַל הַרְפַּתְקָאוֹת נִפְלָאוֹת —
עַל דְּרָקוֹן מַצְחִיק עִם כֶּרֶס עֲגֻלָּה שֶׁטָּס בַּשָּׁמַיִם,
עַל אוֹצָר מוֹפְלָא בְּתוֹךְ יַעַר קָסוּם,
וְעַל חֻלְצָה יְרֻקָּה שֶׁנָּתְנָה לוֹ כֹּחוֹת מְיוּחָדִים.
בַּבֹּקֶר קָם גָּדִי בְּחִיּוּךְ גָּדוֹל וְאָמַר:
"אִמָּא! הָיָה לִי הַחֲלוֹם הֲכִי יָפֶה בָּעוֹלָם!"
וּמֵאַז — בְּכָל לַיְלָה — גָּדִי כְּבָר לֹא אָמַר "לֹא".
גָּדִי יָדַע שֶׁחֲלוֹמוֹת יָפִים — רַק לְמִי שֶׁעוֹצֵם אֶת הָעֵינַיִם הֵם מְחַכִּים.
וְהַחֲלוֹמוֹת הַיָּפִים הִגִּיעוּ — אֲבָל פַּעַם אַחַת בְּאַחַת הַלֵּילוֹת, בְּאֶמְצַע חֲלוֹם יָפֶה,
שָׁמַע גָּדִי קוֹל חָזָק וּמְפַחִיד מִבַּחוּץ.
גָּדִי פָּתַח עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת.
הַלֵּב שֶׁלּוֹ הִתְחִיל לִדְפֹּק מַהֵר מְאֹד.
"אֲזָעָקָה..." לָחַשׁ בְּקוֹל קָטָן.
הַחֲלוֹם הַיָּפֶה נֶעֱלַם, וּבִמְקוֹמוֹ בָּא הַפַּחַד.
גָּדִי קָפַץ מִן הַמִּיטָּה וְרָץ בְּמַהִירוּת.
רַגְלָיו הַקְּטַנּוֹת טַסוּ בַּמִּסְדְּרוֹן הַחָשׁוּךְ.
"אִמָּא! אַבָּא!" קָרָא בִּדְמָעוֹת.
גָּדִי הֵעִיר אֶת אַבָּא וְאִמָּא מִשְּׁנָתָם.
אִמָּא מִיָּד עָטְפָה אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ הַחַמּוֹת חָזָק חָזָק.
"אֲנִי כָּאן, גָּדִי שֶׁלִּי. אֲנִי כָּאן."
"אַבָּא," שָׁאַל גָּדִי בְּקוֹל רוֹעֵד, "מָה זֶה הַקּוֹל הַמְּפַחִיד?"
אַבָּא כָּרַע לְגֹבַהּ עֵינָיו שֶׁל גָּדִי וְאָמַר בְּנַחַת:
"זֶה קוֹל הָאֲזָעָקָה, בְּנִי. הִיא לֹא בָּאָה לְהַפְחִיד —
הִיא בָּאָה לְהַגֵּן. הִיא אוֹמֶרֶת לָנוּ: 'לְכוּ לְמָקוֹם בָּטוּחַ!'"
"אֲבָל אֲנִי מְפַחֵד מִן הַמִּלְחָמָה," אָמַר גָּדִי.
אַבָּא שָׂם יָד עַל הַכִּיפָּה הַקְּטַנָּה.
"גַּם גִּבּוֹרִים מַרְגִּישִׁים פַּחַד, גָּדִי. זֶה בְּסֵדֶר גָּמוּר."
יַחַד הֵם הָלְכוּ לַמַּמָּ"ד — הַחֶדֶר הַבָּטוּחַ.
אִמָּא הֵבִיאָה שְׁמִיכָה חַמָּה וְכּוֹס שׁוֹקוֹלָד חַם.
אַבָּא הֵבִיא אֶת הַדּוֹב הַצָּמוּד שֶׁל גָּדִי.
"אַבָּא," שָׁאַל גָּדִי, "אֲנַחְנוּ נִהְיֶה בְּסֵדֶר?"
אַבָּא חִיֵּךְ חִיּוּךְ חָזָק:
"יֵשׁ לָנוּ חַיָּלִים אֲמִיצִים שֶׁשּׁוֹמְרִים עָלֵינוּ יוֹמָם וָלַיְלָה.
וְיֵשׁ לָנוּ מַמָּ"ד חָזָק. וְיֵשׁ לָנוּ מִשְׁפָּחָה.
אֲנַחְנוּ יַחַד — וְזֶה הַדָּבָר הֲכִי חָזָק בָּעוֹלָם."
גָּדִי נָשַׁם עָמֹק וְנִגֵּב אֶת הַדְּמָעוֹת שֶׁיָּרְדוּ עַל לְחָיָיו.
וּכְמוֹ תָּמִיד, הָאֲזָעָקָה פָּסְקָה וְהַשֶּׁקֶט חָזַר.
וְגָּדִי חָזַר לַמִּיטָּה וְעָצַם אֶת עֵינָיו. אִמָּא הִבְטִיחָה לוֹ שֶׁלֹּא תֵּלֵךְ עַד שֶׁיֵּרָדֵם.
"אִמָּא," אָמַר בִּלְחִישָׁה, "אֲנִי אוֹהֵב אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל."
"גַּם אֲנַחְנוּ, גָּדִי שֶׁלָּנוּ," עָנְתָה אִמָּא.
עֵינָיו נִסְגְּרוּ שׁוּב, לְאַט לְאַט...
וְהַפַּעַם חָלַם גָּדִי עַל שָׁמַיִם כְּחֻלִּים בְּלִי עֲנָנִים,
עַל יְלָדִים מְשַׂחֲקִים בְּשֵׁקֶט בַּחוּץ וּמְרֻצִּים,
וְעַל אֶרֶץ יָפָה וְשַׁלְוָה שֶׁכּוּלָּם אוֹהֲבִים.
כִּי גַּם בַּלֵּילוֹת הַמְּפַחִידִים —
אַהֲבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא הָאוֹר הַמְּסַלֵּק אֶת כָּל הַפְּחָדִים.
© 2009 כל הזכויות שמורות לסופרת הסדרה דפנה שאולי כהן